תנ"ך על הפרק - שמות א - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

שמות א

51 / 929
היום

הפרק

בני ישראל מתרבים במצרים ופרעה משעבדם

וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ׃רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה׃יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבְנְיָמִֽן׃דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃וַֽיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם׃וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא׃וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף׃וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ׃וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ׃וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖יא וָחָֽיָה׃וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃וַיְהִ֕י כִּֽי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים׃וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ואלה שמות בני ישראל. כתב ר' אברהם על כן חזר ומנאם כאן לפי שהזכיר בסוף הספר כי ראה יוסף לבניו בני שלשים הזכיר כאן כי גם אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו. והרמב"ן פי' לפי שרצה למנות ענין הגלות מעת רדתם כי אז התחיל הגלות לכך חוזר אל תחילת הענין שהוא מפסוק וכל זרעו הביא אתו מצרימה ושם כתוב ואלה שמות וגו' ואותו הפסוק בעצמו החזיר כאן כי אע"פ שהם ב' ספרים הסיפור מחובר בדברי' באים זה אחר זה וכאשר הזכיר בבני יעקב קיצר בבני בניו וכל זרעו והחזיר הכלל כאשר אמר שם כל הנפש הבא' לבית יעקב מצרימ' ע': וימת יוסף. פי' ר"א שבא לומר כי מת בגדולתו וגם אחיו לא ראו ימי רעה: וכל הדור ההוא. פי' ר' אברהם שחוזר על מצרים לפי שאמר אחר כך ויקם מלך חדש על מצרים: ובני ישראל פרו. לומר אע"פ שהיו מענים אותם כדי שלא יפרו אעפ"כ פרו וישרצו כשרצים שיולדים תאומים: וירבו. שלא מתו כדרך העולם: ויעצמו. שהיו גדולי עצמות ובעלי כח אע"פ שנולדו תאומים: במאוד מאוד. ואין יכולין להיות יותר: ויקם מלך חדש. פי' רבי אברהם שלא היה מזרע המלוכה כמו הקים בני את עבדי עלי: הבה נתחכמה לו. ולא רצה פרעה ועבדיו להכותן בחרב כי זה תהיה בגידה גדולה להרוג חנם העם אשר באו בארצו במצות המלך הראשון ולא ישמעו לו עם הארץ וגם כי היו בני מנשה ואפרים גדולים וקרובים למלכות וגם בני ישר' היו רבים וילחמו כנגדם אלא הטיל עליהם מס כי כן דרך לעלות מס למלך ואחרי כן צוה בסתר המילדות להרוג הנערים הזכרים ואפי' היולדות עצמן לא ידעו בהן ואחרי כן צוה לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולא ציוה לשרי הטבחים אשר לו להורגם בחרב או שישליכם היאורה אלא אמר לעם כאשר ימצא כל אחד ילד יהודי ישליכוהו היאור ואם יצעק אבי הילד לשר העיר יאמרו לו שיביא עדים ויעשו בו נקמה הכל להתחכם להם בערמה וכאשר הותרה רצועת המלך היו המצרים מחפשים הבתים ונכנסין שם בלילות ומתנכרין ומוציאין הילדים משם על כן נאמר ולא יכלה עוד הצפינו וזה לא עמד אלא ימים מעטים כי בלדת אהרן לא היתה הגזירה ובלדת משה נתבטלה אולי בת פרעה בחמלתה עליו אמרה שלא יעשה כן או שהיתה על פי האיצטגנינות כדברי רבותינו וזה טעם האומרים למשה הבאשתם את ריחינו בעיני פרעה ובעיני עבדיו וגו' כי עד עתה היתה במרמה ועתה ימצאו טענה לומר שאנו מורדים במלכות ויהרגו אותנו בחרב ולא יצטרכו לטענה: ועלה מן הארץ. פירש"י כאדם שתולה קללתו באחרים ועלינו מן הארץ. ויש לפרש כפשוטו ונלחם בנו וישלול שלל ולבוז בז ועלה לו מן הארץ אל ארץ כנען עם כל אשר לנו: שרי מסים. ששם על העם לקחת מהם אנשים לעבודת המלך ומינה על העם שרים מן המצרים לקחת מהם אנשים כרצונם אנשים לצורך העבודה שיהיו חדש או יותר בעבודת המלך ושאר הימים בביתו והשרים ציוו שיבנו מסכנות לפרעה במס הזה וכאשר ראו כי לא יזיק זה לעם אלא עדיין פרים ורבים גזרו שיעבידו מצרים את העם וכל איש מצרי שיצטרך לעבודה ימשול לקחת מהם אנשים שיעשו מלאכתו לכך נאמר ויעבידו מצרים שכל מצרים נשתעבדו בהם ועוד גזרו עליהם עבודות קשות בחומר ובלבנים כי מתחלה היו השרים נותנין להם לבנים והיו אנשי המס בונין הבנין ועתה הוסיפו בעבודה וציוו שיהיו מביאין עפר ועושין החומר ולא ינתן להם מבית המלך רק התבן ונותנים הלבנים לאנשי המס הבונים לעשות הבנין וגם כי העבודה הקשה אשר לפרעה ולמצרים בשדה כגון החפירות והוצאות הזבלים וגם היו רודים אותם לדוחקם שלא ינוחו ומכים ומקללים אותם וזהו שכתוב את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך והיה המלך מפרנסם בלחם צר כמנהג פועלי המלך וזהו מאמר המתאוים זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וגו' כי הדגה במצרים רבה והיו לוקחין מן הצדין אותם במצות המלך והיו לוקטים מן הגנות קישואים ואבטיחים במצות המלך ורבותינו אמרו עבדים לפרעה ולא עבדים לעבדים א"כ ויעבידו מצרים חוזר על שרי המסים אשר לפרעה: וכאשר יענו אותו כן ירבה. כמו בימים שלא עינו אותם: וכן יפרוץ. שעבר החוק בפריה ורביה כמו פורץ גדר. ולפי הדרש יותר שהיו מכונין לענותם כדי שלא יפרו הקב"ה מכוין להפרות ולהרבות ועל כן שבט לוי שלא היה בכלל וכאשר יענו שלא היו עושים עבודה לא היה בכלל כן ירבה וכן יפרוץ ועל כן תמצא בכל המניינים שהיו פחותים בכל המניינים מכל השבטים: ויעש להם בתים. פי' שהרבה להם בנים שפרו ורבו מאוד עד שהיו אומרים אלו בני שפרה ופועה ובית לשון בנים כמו בית יעשה לך והוא פי' שיתן לך בן יושב על כסאך. וי"מ ויהי כאשר יראו המילדות את האלהים ולא הועיל לפרעה מה שציוה להם להורגם ויעש להם פרעה גזירות בתים שהושיב ישראל בין בתי מצרים כדי שידעו עת לדתן או בתים ממש שעשה בתים ידועי' שלא ילדו אלא בהם. ויש מפרשים בתים שנתנן בבית הסוהר כמו והוצאתנו מן הבית הזה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך